סוף תקופת הברזל.

 גבירותי ורבותיי, ערפדים וערפדות, בנק הדם ושאר ירקות - זה היה הכדור האחרון (טוב. יש את הסוג השני, אבל הוא לא ממש נחשב).
הקץ להבעת העלבון למראה ניידת מד”א. הקץ לידיעה הברורה שמודעות על התרמת דם נתלו כדי להקניט אותי. זהו. הדם שלי מתוקן, ושבוע הבא נוכיח את זה.
אמצא איזה בוקר, אשים פעמיי לקופת החולים אשר […]

סינסתזיה

רשימת השמעה חדשה. בשלב שבו היא מהווה תזכורת מתמדת שהמוסיקה לבדה היא כל מה שנחוץ לך.
קול וגיטרה מקיפים אותי בבועה נהדרת בתוך האוטובוס. המוסיקה היא חברה ומעטפת, ועכשיו אנחנו רק אני והיא.
הבועה נמתחת, מתקבעת, והצלילים יכולים להתפשט בתוכה.
ראשית, מריה קרוז בקול הפרנג’ליקו שלה. הו, את טועה, מריה. ודאי שלעצב יש סוף. האושר, בפורטוגזית מתנגנת, בקצה […]

המפלצת רוצה זמש

מפלצת האופנה התעוררה. היא מרושעת, היא ביקורתית, היא סקסיסטית, והיא מחפשת דם…

חצאית עם גומי למטה לא יותר נוחה, לא יותר יפה, ולא נראית כמו עבודה של מישהו עם מכונת תפירה ויותר מיד אחת ועין אחת.
אל תכניסי ג‘ינס למגפיים, הרגליים שלך לא מתאימות לזה.
גם לא למגפיים שמוקפים ברצועות משל היו כתונת משוגעים.
וגם רעיון […]

פיסות קטנות של לונדון

ידענו שנצא לחופש הקצר הנחוץ לי מאז מרץ (לא יודעת של איזו שנה), וידענו שנפיל אותו על יום כיפור ונחזור לפני אייקון.
בשישי בצהריים ידענו שלונדון, בשישי בלילה הייתה הטיסה. זו הייתה בחירה נפלאה. נדמה לי ביום השלישי או הרביעי שנקבע שאחוז ניכר מאוצר המילים שלי מרגע שהגענו לעיר הזו מתבסס על “וואו”, “אווו” ו”שייני”. עוד […]

ארבע חתונות ולוויה אחת.

התכוונתי לכתוב על לונדון. ואייקון. ואולי אולי על טעויות פיבונצ’י. פעם אחרת.
היו לי ארבע חתונות של חברות בשנה האחרונה. אני בטוחה שיש לזה גם צדדים טובים. אלו שאינם “אלוהים, אנשים מזדקנים סביבי; גם אני כנראה מזדקנת; מה אם באמת יש פעם אחת ולכל החיים; מה אם לא.”.
מישהי שאת לא מכירה התחתנה. הבחורה הראשונה ששכבתי איתה. […]