אני לא צריכה שתפנה אליי אחרים בהערת שוליים, לא צריכה שתקיף אותי במרכאות, שתחרוט אותי על סף הדלת, ובטח שלא על לוח לבבך. אני רק רוצה לראות מדי פעם משפט שלי עובר לך בראש.
אולי זה שריד מגונה ליצר תחרות גברי, שטרם נרמס תחת נעלי עקב והוקרם בחלב קוקוס, אבל אני רוצה להיכנס אלייך. […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
אתה קם בבוקר, מתעלם מהחלום שממנו התעוררת, מצחצח שיניים ומכין לעצמך טוסט. אתה מקפל את העיתון ויוצא לאוטובוס. על הבחורות שעוברות אתה מסתכל בהיסח הדעת. היא יותר יפה, ויותר שלך. קטנה, וגמישה, ובהירה, כמו שאתה אוהב.
אתה פוגש אותה לארוחת ערב היום, וזה משמח אותך. אתה משוכנע שזה משמח אותך. כל הפגישות איתה משמחות אותך. הן […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
יום אחד יהיה לי עורב, שחור מטופר עד קצה כנף, על שולחן הכתיבה (כלומר, מכונת התפירה הרוסית הכבדה המשמשת כאחד).
הוא לא יהיה בעל מזג טוב ביותר, ולא יידע לעשות הרבה (עורב, בכל זאת), אבל תהיה בעיה אחת שהוא יקפיד לשמור עליי מפניה. “אל תכתבי כשמצב רוחך רע”. אף פעם. זה תמיד גרוע, תמיד מעורר חרטה. […]
נושאים: דברים שיכלו להיות סטטוס, חפיפה חלקית בלבד למציאות | תגובה אחת »
זה השקט שעושה לי חור בראש. שלך, שלי. של הדובים הנרדמים שמוטב לא להעיר.
לא במקרה החלטת להתאהב בי דווקא עכשיו, בתזמון מוזר ולא מתאים, הרבה אחרי מה שהיה השלב ההגיוני, נכון?
(פחד אמיתי)
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
הריח שלה משגע אותי. התנועות שלה מעמיקות כל נשימה שלי. השיער שלה נופל עליי כשהיא מסתובבת. יש עוד הרבה זמן ללילה הזה, אבל אין יותר זמן אחריו. הבוקר יגיע ולא נוסיף. זרוע אחת שלי עוטפת אותה, ואני מעביר לה ציפורניים על העורף ומצמיד את השפתיים לכל נקודה על העור שאני מגיע אליה. תזכורת. תזכורת. תזכורת. […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
השיער שלך מפוזר על הכרית שלי וההבעה השלווה על הפנים שלך שונה כל כך מזו שהייתה לך קודם, אחרי שכל הלילה התפתלת בזרועותיי.
אני רוצֶה להצמיד את הסנטר לכתף שלך, לנשום את הצוואר שלך ולהרגיש את העור העדין שצמוד לי לפנים.
העצמות שלך בולטות מתחת לעור, ומפסיקות לי את הרצף הבהיר של הרכות. את […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
כמו קנדוליני העשוי ממילים, לצלילי מוסיקה רועשת.
אני אוהבת את הטיעון שלך. אני בעיקר אוהבת את האופן שבו הוא מנסה לנשוך לי את המגף כשאני דורכת עליו.
בוא נשחק משחק. הוא נקרא “כמה זמן יקח לך להבין שאני גדולה עלייך בשלושה מספרים, בהנחה שלא אתן לך את זה בכפית?”.
אני לא יודעת מה יותר פתטי, אם זו הייתי […]
נושאים: מכניסה דברים לקופסאות., חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
אני הולכת לרסס את השם שלי בגרפיטי לאורך חצי מהפלייליסט שלך.
להשאיר צעצועים במקומות שתהיה לך אפשרות להיתקל בהם במקרה, אבל לא להגיד על זה שומדבר.
להשתכר משוקולד, אלכוהול, מוסיקה ומזג אוויר סוער.
לבקש ממך ללכת איתי מכות, להיות גרועה להחריד, ואז לדחוף אותך על הגב, להסתכל עלייך באלכסון ולקרוא לך “מותק“.
ללבוש את הפרובוקציה […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | 2 תגובות »
המחברת הסתכלה עליי. אני הסתכלתי עליה. עכשיו זו את או אני, בובה. אחת מאיתנו לא שורדת את הלילה הזה.
די, כמה אפשר יותר?
נכון, האומללות והתוגה הקיומית התחילו הרבה לפני הקריאה-בפעם-העשרים-אלף-טוב-מותי-מחיי-איתך. הסחות דעת! קראתי ביאוש. ממלכתי בשביל הסחת דעת!
האינטרנט, גבירה אצילה שכמותה, נחלצה להושיעני גם הפעם, מזמנת גבירות חסודות וטיפוסים מפוקפקים בדרכי. בין מפלצת-תקנת-השוק, ממוטת-דיירות-מוגנת ופטרודקטיל-הלכת-אהרונוב הצילוני […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
רשימת השמעה חדשה. בשלב שבו היא מהווה תזכורת מתמדת שהמוסיקה לבדה היא כל מה שנחוץ לך.
קול וגיטרה מקיפים אותי בבועה נהדרת בתוך האוטובוס. המוסיקה היא חברה ומעטפת, ועכשיו אנחנו רק אני והיא.
הבועה נמתחת, מתקבעת, והצלילים יכולים להתפשט בתוכה.
ראשית, מריה קרוז בקול הפרנג’ליקו שלה. הו, את טועה, מריה. ודאי שלעצב יש סוף. האושר, בפורטוגזית מתנגנת, בקצה […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות, אוטרפה | אין תגובות »