לחיי הנאות פשוטות.
אוזניות, ווליום, ומלבדך אין עולם.
אולי קוראים לזה אהבה. אולי קוראים לזה שגעון. אולי קוראים לזה התעלות. כשהקצב באוזניים, והלב שלך פועם בבריטפופ, והדם זורם בפורטוגזית.
אני מתעלמת משנים ארוכות של “מה יגידו השכנים”, של לא להנות חזק מדי, ושל רק אנשים לא שפויים שרים עם עצמם. חוצמזה, אני לא שרה עם עצמי. יש לי […]
נושאים: אוטרפה | אין תגובות »
(שאין בשום פנים לבלבל עם “חיי כאופרת סבון”, העוסק בנושאים שונים לחלוטין).
<ברקע - גרסאות שונות ל”ריקוד הרוח המבורכת” של גלוק. אולי הרשומות המתוייגות כ”אוטרפה” תמיד צריכות הקדמה כזו. האחת הזו ודאי צריכה.>
יש לי נטיה להתייחס לחיים כאל הפקה. כזו הדורשת תשומת לב מרובה לפרטים. השקעה בתפאורה, בחירת משתתפים למערכות השונות (לא הדמויות המשתתפות בחיים שלי. […]
נושאים: מכניסה דברים לקופסאות., אוטרפה | אין תגובות »
שלומי שבן הוציא אלבום עם כותרת משנה. כותרת המשנה היא “גרסאות אישיות לשירים של אחרים”. האלבום נקרא “מגדל הפזמון”. נותן כיוון די ברור.
וידוי -שמעתי שלושה שירים, הוספתי לרשימה ל”בהזדמנות”, ואז נתקלתי בו במבצע. שווה גם במחיר מלא. שנדבר עליו קצת?
בואי נדבר רגע על שלומי קודם. כי ככה אנחנו אוהבות את המוסיקאים הישראליים הצעירים שלנו. עם […]
נושאים: אוטרפה | אין תגובות »
ההתחלה הייתה קצת חלשה. אני לא חושבת שהצלקות שלך אמורות לכאוב לי. הופעה ארוכה מדי של להקה שאינה לטעמי, בתחילתה עדיין הייתי לבד. היו יותר מדי רוחות רפאים בחדר ההוא. המוסיקה, גם כשהייתה קצבית, חזרה על עצמה ויצרה מה שתיארתי למאפיונרית כ”תחושה של פורפליי גרוע. בחייאת ראבאק, בחור, זה נהיה מטריד וצורם. תמשיך הלאה”. בנוסף, […]
נושאים: אוטרפה | אין תגובות »
אני מקללת, לא בפעם הראשונה, את הנטיה הזו שירשתי ממנו, יחד עם כל הרבה תכונות שאני שמחה עליהן. ואת העובדה שבניגוד אליו, אני רואה אותה בבהירות. גם עליו, גם עליי. רואה, ומפעילה, ושונאת.
ובמקביל, עולה השורה שבכותרת. גוררת את שאר השיר אחריה.
ובפעם הראשונה, אני מקשיבה באמת למילים.
כמו בפעם ההיא, הראשונה אחרי, ששמעתי את “את חירותי”, בידיעה […]
נושאים: אוטרפה | תגובה אחת »
(לא, מאיה, הפעם זה לא עלייך)
סופסוף חלון בשני בצהריים, ואפשר לי ללכת לשמוע קונצרט.
צ‘לו, ויולה, כינור, חליל צד. מה עוד בחורה צריכה?
יש משהו עילאי בבאך. משהו שמיימי וקסום, מעל למוסיקה יומיומית, לפעמים עד כדי קטיגוריה נפרדת. משהו שגורם לי לחשוב על גרסה לטענה השגורה ש“כל הפילוסופיה המערבית היא הערות שוליים לאפלטון“.
הסוויטה מספר […]
נושאים: כללי, אוטרפה | אין תגובות »
התכוונתי שזו תהיה סתם רשימה. התוצאה היא קצת יותר ממה שהתכוונתי. אולי בגלל השירים שמופיעים בה. אולי בגלל שאף אחד מהם לא מופיע בה סתם.
התכוונתי לכתוב עליכם, ושוב פעם כתבתי עליי.
לא באמת לא לפי שום סדר במיוחד
Breakfast at Tiffany’s של ר’. ויש סיבה שהוא ראשון.
Nobody’s wife של לילך. כמו כל דבר טוב אחר שלקחתי מגיל […]
נושאים: מכניסה דברים לקופסאות., אוטרפה | 3 תגובות »
רשימת השמעה חדשה. בשלב שבו היא מהווה תזכורת מתמדת שהמוסיקה לבדה היא כל מה שנחוץ לך.
קול וגיטרה מקיפים אותי בבועה נהדרת בתוך האוטובוס. המוסיקה היא חברה ומעטפת, ועכשיו אנחנו רק אני והיא.
הבועה נמתחת, מתקבעת, והצלילים יכולים להתפשט בתוכה.
ראשית, מריה קרוז בקול הפרנג’ליקו שלה. הו, את טועה, מריה. ודאי שלעצב יש סוף. האושר, בפורטוגזית מתנגנת, בקצה […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות, אוטרפה | אין תגובות »
פרלוד - מודראטו לאבוב. הצלילים רכים, רגועים.
אלגרו, בחליל צד. קליל, מדלג, האצבעות מרפרפות, מרחפות, נוגעות-לא-נוגעות, מלטפות גוף ואוויר. מתופפות מקצב של שלושה רבעים. נשיפת השפתיים ומגע הידיים משתלבים למנגינה. מה נון טרופו, בינתיים.
ועוברות לפרוט אוקטבה נמוכה יותר, במאנו דאסטרה. אדאג’יו לצ’לו, עמוק ומלא רגש. וכבר אפילו לא אנדנטה, אלא פוסע במהירות גוברת, מתגלגל, חיכוך הקשת […]
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות, אוטרפה | אין תגובות »
במוצאי שבת, באוטובוס בעלייה לירושלים, התחיל להתנגן קטע שלא הכרתי. יפהפה. אדאג’יו, כנראה של מוצארט. כלי נשיפה מעץ. מרגש ונוגע ללב בעוצמות מדהימות. והקשבתי בפה פעור ועיניים עצומות, שוב שוב. מרגישה איך מיתרים פנימיים בגוף שלי רוטטים, והכל נעלם, מלבדם ומלבד המוסיקה הפורטת עליהם.
וחשבתי לי, שאולי אפשר להחליף את הרגשות שלי במוסיקה הזו. היא הרי […]
נושאים: כללי, אוטרפה | אין תגובות »