2 בפברואר, 2010

ללכת עם מוסיקה

לחיי הנאות פשוטות.

אוזניות, ווליום, ומלבדך אין עולם.

אולי קוראים לזה אהבה. אולי קוראים לזה שגעון. אולי קוראים לזה התעלות. כשהקצב באוזניים, והלב שלך פועם בבריטפופ, והדם זורם בפורטוגזית.

אני מתעלמת משנים ארוכות של “מה יגידו השכנים”, של לא להנות חזק מדי, ושל רק אנשים לא שפויים שרים עם עצמם. חוצמזה, אני לא שרה עם עצמי. יש לי מוסיקה ברקע. השכנים…נו, השכנים יכולים להסתדר. אני לא שרה עד כדי כך חזק.

בפינה של רבקה ובית-לחם, אחרי פס ההאטה המרצד, חונה מכונית משטרה עם אורות כחולים מהבהבים. הריצוד וההבהוב משלימים אחד את השני לקצב של ממש, ואני נהנית מתאורת הדיסקו שהתאימו במיוחד בשבילי.

נושאים: אוטרפה

השארת תגובה


:mrgreen::|:twisted::arrow:8O:):?8):evil::D:idea::oops::P:roll:;):cry::o:lol::x:(:!::?:

« אם תשאל את אליס יש לי תמיד חולשה למין דברים כאלה, מסוכנים »

  • דברים שצריך לעשות בירושלים:

    לרקוד טנגו על הגג של רוח (ליד בית הכנסת יש גג טוב לזה). לרקוד טנגו על הרצפה של הבניין הראשון בגן הטכנולוגי, מתחת לכדור הענק. לראות שלג מהאמפיתיאטרון. להתסובב עם "מישהו לרוץ איתו" בעיר, ולקרוא קטעים במקומות שהם מתרחשים. לקחת את אמיתי לטיול בעיר העתיקה.V להיכנס לגן הבוטני מחוץ לשעות הפתיחה. ללכת ליפנית, ולהאכיל אחת את השנייה בצ'ופ סטיקס. לעשות ביחד שוק, ולהכין מזה ארוחה כשנגיע הבייתה. לשוטט במוסררה בלילה. למצוא נקודה שאפשר לראות ממנה כוכבים. ללכת לאוגוסטה ויקטוריה ולעלות לראש המגדל V לבחור גג לסקס בזמן הזיקוקים של יום העצמאות. להשתמש בו.