אם תשאל את אליס
בג”צ אליס מילר הוא חומר נהדר למחלוקות בין זרמים פמיניסטיים. סוג של נייר לקמוס, אפילו. תשאלי בחורה שמגדירה עצמה פמיניסטית בעד מי היא במערבון הזה של אליס מילר נגד חיל האוויר, ותקבלי את המחלוקת בין פמיניזם ליברלי לרדיקלי בזעיר אנפין. אפילו קולות של פמיניזם תרבותי אפשר להכניס לויכוח הזה.
השאלה על גיוס נשים לתפקידים קרביים היא קצת כמו משחק מחשבה טוב - מאוד פשוט להבין אותה, ועכשיו מגיע האתגר האמיתי של מציאת פתרון.
במשחק הזה אני די מוטה מראש. ההבדלים בין גברים לנשים (במציאות הקיימת כיום, בלי קשר למקורם) לא גדולים מספיק כדי לתקן מערכת רקובה מהיסוד בכך שנכניס אליה מספיק בחורות, כולן ייזכרו באינסטינקטים האמהיים, בחמלה וברגישות שאמורים לאפיין אותן, ופתאום העולם יהיה מקום נחמד.
ליברליות יכולות לענות בכל מיני דרכים לטענה הזו.
הן יכולות לטעון שאני טועה, הן יכולות לטעון שלא אכפת להן מתיקון המערכת - כל זמן שהיא קיימת, גם אנחנו רוצות להשתתף במשחק. הן יכולות לטעון הרבה דברים.
נושאים: האישי הוא הפוליטי
כבר ידענו את זה קודם:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=921422&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
(אני חושב שזה יותר מורכב ואפילו יותר אכזרי מזה, אבל את לגמרי צודקת)