Caveat lector

חתולים מטאפוריים וחתולים באמת.

#

“כאשר אתה שובר משהו, תשתדל להראות המום ואובד עצות גם אם התכוונת לעשות את זה. /עצה לחתול 128″ (מאיה, מזכירה לי משהו.)
#
” יש יתרונות לחתולים
לא הרבה‬
‫אחד‬
‫אולי שניים‬
‫אבל ה-יתרון‬
‫הם שקטים”

(אבא של הכלבלב, בנסיבות שניתן לשער)

#

הויכוח הוא כזה - חבר טוען שבין החלוקות הדיכוטומיות וניל/שוקולד וחתולים/כלבים, יש התאמה גבוהה יותר בין חובבי וניל וחתולים. אני טוענת שחתולים הולך יותר טוב עם שוקולד (הגיוני יותר ונפוץ יותר). לדעתי אני צודקת, אבל בסיס הנתונים שלי עדיין קצת רעוע.

#
מתישהו אתמול כשבכיתי החתולה שלו עלתה לכיסא, עברה עליי, ועצרה לליטוף. ההבעה נרגעה כשליטפתי אותה. הוא אמר, חצי בצחוק,  שהיא מתמודת איתי יותר טוב ממנו. הסכמתי איתו.
#
יד ימין מעוטרת בשריטות שן וציפורן, מהחתול השחור והמקסים ששיחק איתי אתמול (ובדק את המרקם והטעם שלי, בנוסף). די בטוחה שאני לא אמורה לחייך כשאני מסתכלת עליהן, אבל בהיעדר חתול זמין, לפחות יש לי תזכורת שקיבלתי אישור מאחד.

#
(סטודנטית, בהצגה של עבודה סמינריונית עתידית, מצטטת משפט של רוסו על כך שבעלי חיים לא יכולים לחטוא)

הד”ר: “חתולים הוא לא הכיר, אבל בסדר”.

#
החתול האפור של הבוקר
בפעם האחרונה שהוא היה פה, אמרתי משו לשניהם על החתול האפור של הבוקר. והם הסתכלו עליי מוזר והתחילו לצחוק על “החתול הלבן של הצהריים” ו”החתול הצולע של הלילה”, ועל תיאורים למצבי רוח. אבל אני בכלל לא התכוונתי למטאפורה לכלום, אלא לחתול יפה ואפור ואמיתי מאוד.

לפעמים, מחוץ לכניסה לבניין, מעל הבטון הבולט, יושב חתול אפור ויפה (לרוב על מרבד מקופל). והוא שם רק בבקרים. והוא החתול האפור של הבוקר, והוא התחלה נחמדה ליום.
#

“מאיר נסה לטפס עליה

ודודה חוה נתנה בו מבט כועס,

ומאיר הבין מהר מאוד

שאין פה על מי לטפס.

.

דודה חוה יושבת

מול מאיר וכועסת,

ומאיר עושה לה

“מיאו” נורא.

ואנשים שלא אוהבים חתולים,

החתולים לא אוהבים אותם בחזרה.”

(מתוך “ספר שלם על חתול אחד” של יהונתן גפן)

#

“לפני כמה לילות

דיברתי עם איש אחד

שהיה לי חכם נורא.

דיברנו הרבה

על אהבות

ואכזבות

וחתולים.

אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת

מעריצה

בחתולים

וקצת

בי

זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו

או מאיזה גובה יזרקו אותם

תמיד הם ינחתו על הרגליים

יחיכו חיוך חתולי וימשיכו ללכת

כאילו כלום לא קרה

ואף אחד לא נפל

ובטח לא הם.

כשאמרתי את זה לאיש

שהיה לי חכם נורא

הוא שתק רגע ואחר כך, ענה

שזה בכלל לא ככה

אלא אחרת לגמרי,

שבעצם, החתולים רק עושים כאילו

שכלום לא כואב

והם נפלו על הרגליים.

בעצם הם נופלים על הגב

ונשברים כל פעם מחדש

לרסיסים

אבל הם חתולים

ויודעים

שזה חלק מהתדמית שלהם,

ושכולם מצפים

שהם יפלו תמיד על הרגליים

אז הם לא מראים לאף אחד

שזה בכלל לא ככה באמת.

* * *

האיש הזה לא ראה את הפנים שלי

בלילה ההוא, כשאמר את המילים האלו

וטוב שלא ראה.

כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח,

שהוא היה מוריד ת’עיניים

ורואה ת’רסיסים שלי על הרצפה”

(דברים שצריכים לעבור, ורד מוסינזון)