יום אחד מישהו במשרד החינוך יעשה את הצעד הכל כך נחוץ, ויכניס את סטנלי מילגרם לתכנית הלימודים.
ושיעור יכלול מתישהו את הדיאלוג הבא:
“אבל המורה, למה אם המפקד בצבא אומר לעשות משהו חייבים לציית לו?”
“זה, חמודי, בגלל ששם אלו מכות חשמל אמיתיות.”
נושאים: דברים שיכלו להיות סטטוס, האישי הוא הפוליטי | 3 תגובות »
זה השקט שעושה לי חור בראש. שלך, שלי. של הדובים הנרדמים שמוטב לא להעיר.
לא במקרה החלטת להתאהב בי דווקא עכשיו, בתזמון מוזר ולא מתאים, הרבה אחרי מה שהיה השלב ההגיוני, נכון?
(פחד אמיתי)
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
לחיי הנאות פשוטות.
אוזניות, ווליום, ומלבדך אין עולם.
אולי קוראים לזה אהבה. אולי קוראים לזה שגעון. אולי קוראים לזה התעלות. כשהקצב באוזניים, והלב שלך פועם בבריטפופ, והדם זורם בפורטוגזית.
אני מתעלמת משנים ארוכות של “מה יגידו השכנים”, של לא להנות חזק מדי, ושל רק אנשים לא שפויים שרים עם עצמם. חוצמזה, אני לא שרה עם עצמי. יש לי מוסיקה ברקע. השכנים…נו, השכנים יכולים להסתדר. אני לא שרה עד כדי כך חזק.
בפינה של רבקה ובית-לחם, אחרי פס ההאטה המרצד, חונה מכונית משטרה עם אורות כחולים מהבהבים. הריצוד וההבהוב משלימים אחד את השני לקצב של ממש, ואני נהנית מתאורת הדיסקו שהתאימו במיוחד בשבילי.
נושאים: אוטרפה | אין תגובות »
בג”צ אליס מילר הוא חומר נהדר למחלוקות בין זרמים פמיניסטיים. סוג של נייר לקמוס, אפילו. תשאלי בחורה שמגדירה עצמה פמיניסטית בעד מי היא במערבון הזה של אליס מילר נגד חיל האוויר, ותקבלי את המחלוקת בין פמיניזם ליברלי לרדיקלי בזעיר אנפין. אפילו קולות של פמיניזם תרבותי אפשר להכניס לויכוח הזה.
השאלה על גיוס נשים לתפקידים קרביים היא קצת כמו משחק מחשבה טוב - מאוד פשוט להבין אותה, ועכשיו מגיע האתגר האמיתי של מציאת פתרון.
במשחק הזה אני די מוטה מראש. ההבדלים בין גברים לנשים (במציאות הקיימת כיום, בלי קשר למקורם) לא גדולים מספיק כדי לתקן מערכת רקובה מהיסוד בכך שנכניס אליה מספיק בחורות, כולן ייזכרו באינסטינקטים האמהיים, בחמלה וברגישות שאמורים לאפיין אותן, ופתאום העולם יהיה מקום נחמד.
ליברליות יכולות לענות בכל מיני דרכים לטענה הזו.
הן יכולות לטעון שאני טועה, הן יכולות לטעון שלא אכפת להן מתיקון המערכת - כל זמן שהיא קיימת, גם אנחנו רוצות להשתתף במשחק. הן יכולות לטעון הרבה דברים.
נושאים: האישי הוא הפוליטי | תגובה אחת »
הריח שלה משגע אותי. התנועות שלה מעמיקות כל נשימה שלי. השיער שלה נופל עליי כשהיא מסתובבת. יש עוד הרבה זמן ללילה הזה, אבל אין יותר זמן אחריו. הבוקר יגיע ולא נוסיף. זרוע אחת שלי עוטפת אותה, ואני מעביר לה ציפורניים על העורף ומצמיד את השפתיים לכל נקודה על העור שאני מגיע אליה. תזכורת. תזכורת. תזכורת. ברוך. בעדינות. ברפרוף. שום סימן שיישאר אחר כך, שום סימן שאפשר לראות. כמו שסיכמנו.
הכל, כל הלילה הזה, כמו שסיכמנו.
אולי מדויק יותר, כמו שהיא סיכמה. כמו המחשבה המופרעת שהיא התחילה לטוות אז, בערב חורף שהיה סוער בחוץ וחמים בפנים.
ישבנו על הספה, אצלם. שלושתנו. בקבוק יקר וחצי גמור על השולחן, סביבו שלוש כוסות. היינו רכים וחמימים ומנומנמים ומאושרים, ונינוחים כמו שרק השילוב של אלכוהול, שמיכה ואהבה אמיתית מאוד יכול לגרום. ידה בכף היד שלי, והוא מחבק אותה ומשחק עם התלתלים שמעבר לכתפה. ומתוך הכרבול העצל שלה היא התמתחה טיפ-טיפה, בליווי למחשבה חדשה ובלי שום כוונה לקום, ובקול רך אבל ברור, בלי רמז למלמול, אמרה שהיא חושבת שהמערכה הזו, על הדיאלוגים הרבים שבה, לא תיגמר בלי טריו. שפעם אחת נצטרך לדבר בשלישיה, אחרי שעברנו שיחות בכל שילוב זוגי אפשרי.
אני תוהה האם בנקודה הזו היא כבר ראתה הכל קדימה, ורק הלכה איתנו צעד צעד כי זו הדרך שבה היא עושה דברים.
הכל, בסופו של דבר, היה הדרך שבה היא עושה דברים. אף אחד מלבדה לא היה חושב כך על הלילה הזה. על הריכוז של הכל לנקודה אחת. אף אחד מלבדה לא היה מצליח להסביר לו שכך זה יקרה, שכך זה חייב לקרות. שאת כל הערבוביה הזו צריך איכשהו לסדר. כדי שלא נמעד על פיסות אהבה שמפוזרות מתחת כל צעד שאחד משלושתנו ינסה לצעוד.
לילה אחרון שלי ושלה, שיסגר בצנצנת, יום לפני הטקס. ומחר בבוקר הם יסיעו אותי, שניהם, לשדה התעופה. נתחבק שלושתנו, ונבכה, ואני אמשיך לבד, המבטים שלהם מלווים אותי עד שאיעלם מהעין, קרובים קרובים, מחבקים זה את מותניה של זו.
והחל מהנחיתה בברלין, רק גלויות. לא שיחות טלפון, לא מעטפות, שום תקשורת מלבד גלויה.
ואחר-כך, אחר כך נראה.
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
(שאין בשום פנים לבלבל עם “חיי כאופרת סבון”, העוסק בנושאים שונים לחלוטין).
<ברקע - גרסאות שונות ל”ריקוד הרוח המבורכת” של גלוק. אולי הרשומות המתוייגות כ”אוטרפה” תמיד צריכות הקדמה כזו. האחת הזו ודאי צריכה.>
יש לי נטיה להתייחס לחיים כאל הפקה. כזו הדורשת תשומת לב מרובה לפרטים. השקעה בתפאורה, בחירת משתתפים למערכות השונות (לא הדמויות המשתתפות בחיים שלי. אלו אינן מתוכננות כהפקת מקור. הדמויות המקיפות את השולחן בארוחת ערב חגיגית, נניח.), כיוון התאורה, עיצוב כללי של המרכיבים בכל תמונה. ומוסיקת רקע.
יש מוסיקה לבישול (ותת ענפים לתחום הזה) ומוסיקה לריקוד, מוסיקה להליכה ברחוב בחורף ומוסיקה לנסיעה ארוכה בקיץ, מוסיקה כללית לניקיון ומוסיקה לשלב האחרון בשטיפת רצפה (יש שירים שלא ראויים להישמע בשום הקשר אחר), מוסיקה להתלבשות לקראת יציאה, ומוסיקה לסקס (יום אחד יהיה ליד המיטה שלי שלט שיאפשר לי להחליף בין שני אגפיה של האחרונה - הפעיל והסביל. כן, ודאי שאלו אגפים שונים.התכוונתי להפקת מקור מושקעת).
לפעמים משעשעות אותי ההצטלבויות.
מוסיקת הרקע לסקס, לאחר שנסיר ממנה את החלקים הנתפסים כ”התפקיד שלך הוא לדאוג להנאה לחלקים אחדים שלי, המוסיקה תדאג לחלקים אחרים”, יכולה לקחת חלק ברשימת מוסיקת הרקע לבישול, אבל ההדדיות היחידה בין הרשימות היא כאשר מוסיקה נבחרה במיוחד לקינוחים, ונוקתה ממנה איטלקית.
מוסיקת רקע להליכה ולניקיון חולקות גם הן דמיון רב, והדמיון היה רב אפילו יותר אם ניקיון לא היה מקור לעיקר שעות העבודה בשנה האחרונה. כשבחורה מעבירה מספר שעות בשבוע בניקיון, הגיוון הכרחי. הקצב המהיר והחי, המילים המטופשות מהרגיל שלא היו מתקבלות בשום נסיבות אחרות, היכולת להצטרף בזיוף נלהב.
נושאים: מכניסה דברים לקופסאות., אוטרפה | אין תגובות »
השיער שלך מפוזר על הכרית שלי וההבעה השלווה על הפנים שלך שונה כל כך מזו שהייתה לך קודם, אחרי שכל הלילה התפתלת בזרועותיי.
אני רוצֶה להצמיד את הסנטר לכתף שלך, לנשום את הצוואר שלך ולהרגיש את העור העדין שצמוד לי לפנים.
העצמות שלך בולטות מתחת לעור, ומפסיקות לי את הרצף הבהיר של הרכות. את נראית כמו שיעור אנטומיה כשאת פרושה ככה. כל כך יפה. יהיה נהדר לקבל אותך בתור שיעורי בית.
אל תתעוררי. אני אוהב לשמוע אותך, אבל טוב לי עכשיו השקט. כמו תמונה של “לפני” ו“אחרי“. לא בטוח מה אני מעדיף.
נושאים: חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »
בין השאר:
ואחרי כל זה, אני חושבת ששברתי את השיא של עצמי - ערמונים. לילכי, אני רואה אותך מגלגלת עיניים לשמיים בתסכול. הצלחתי להיפצע מערמונים.
נושאים: מכניסה דברים לקופסאות. | תגובה אחת »
את הדייט הבא שלי אני הולכת להזמין custom-made.
עריכה: לאור חוויות היומיים האחרונים, נדמה לי שגם אתן צריכות לעשות את זה.
נושאים: דברים שיכלו להיות סטטוס | אין תגובות »
כמו קנדוליני העשוי ממילים, לצלילי מוסיקה רועשת.
נושאים: מכניסה דברים לקופסאות., חפיפה חלקית בלבד למציאות | אין תגובות »